החלטה בתיק מ"ת 54718-01-12

בפני בקשות המבקש 1 (להלן: "המבקש") לאישור צו שעבוד על בתי המגורים שנקבע על ידי ביהמ"ש העליון כי שעבודם ישמש כערובה לשחרורו של המבקש למעצר בית מלא; ולשחרור רכוש שנתפס על ידי המדינה לשם הבטחת חילוטו בתום ההליך העיקרי.

הבקשה לאישור צו שעבוד:

הרקע לבקשה והשתלשלות ההליכים:

ביום 15.2.12 הורה בימ"ש זה, במסגרת בקשת המדינה למעצרו של המבקש (המשיב  בבקשת המעצר) עד לתום ההליכים, על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר בית מלא. בהחלטה זו נקבע כי השחרור למעצר הבית יותנה בפיקוח מפקחים שיאושרו על ידי ביהמ"ש ויפקידו התחייבויות או ערבויות להבטחת הפיקוח וכן בפיקוח אלקטרוני והפקדת בטוחות להבטחת קיום תנאי השחרור בסך 18,000,000 ש"ח במזומן ולחילופין הפקדת סכום של 10,000,000 ש"ח במזומן ושעבוד לטובת המדינה, בשעבוד ראשון ויחידי, נכסים ברי מימוש, כאשר שווי הנכסים המשועבדים יוערך על ידי שמאי ממשלתי בסכום שלא יפחת מ- 15,000,000 ש"ח.

כפי שפורט בהחלטה מיום 15.2.12 מדובר בכתב אישום המייחס למבקש חמישה אישומים שונים שעניינם בעבירות זיוף ומרמה, גניבה בידי מורשה והלבנת הון, עבירות אשר בוצעו, לכאורה, כנגד שני בנקים מצריים שהיו לקוחותיו של המבקש כעורך דין, בנק אלעקארי ובנק מצר. הכספים, אשר הושגו לכאורה במרמה ותוך הצגת מצגי שווא על ידי המבקש, לא אותרו עד כה בחקירת המשטרה והם עולים לכדי סך של כ-18 מיליון ש"ח.

ביום 4.3.12 התקיים דיון נוסף בעניינו של המבקש בו נטען כי אין ביכולתו להעמיד את הערבון שנקבע בהחלטה מיום 15.2.12 ולכן התבקשה הפחתת הסכום או המרתו בהטלת עיקולים על נכסי מקרקעין של בני משפחה וחברים. בקשה זו נדחתה על ידי בימ"ש זה שכן בימ"ש זה לא שוכנע שהמבקש לא יוכל לעמוד בסכום הערבון שנקבע ומאחר שנכסי המקרקעין שהוצעו על ידי המבקש להטלת שעבוד לשם מילוי התנאים להבטחת שחרורו הינם בתים אשר על פי נסחי רישום המקרקעין המתייחסים אליהם נבנו על קרקעות המצויות בבעלות של בעלים רבים,  אשר ככל הנראה חלקם אינם קשורים לבתים הנ"ל, אלא מדובר בקרקעות שלא נעשתה בהם חלוקה והסדרה בהתאם לנדרש בחוק המקרקעין והדבר יקשה מאוד על מימוש הנכסים המוצעים במידת הצורך. יצוין כי בכל הנוגע לחלק מהמבנים לא ברור אים ניתן היתר לבנייתם.

על החלטות בימ"ש זה הוגש ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 2034/12) במסגרתו ניתנה החלטת כבוד השופט צ' זילברטל ביום 22.3.12 (להלן: "החלטת בית המשפט העליון"). בית המשפט העליון קבע בהחלטתו כי יש להפחית את סכום הערבון כך שיעמוד על ארבעה מיליון ש"ח ובנוסף כתנאי לשחרור יוטלו שעבודים בדרגה ראשונה לטובת המדינה על ארבעת נכסי המקרקעין המוצעים (בית אחותו של המבקש מקאלדה יאסמין, בתיהם של שני אחיו מוחמד ועומר ושל חברו נוראלדין גרה) ועל בית המגורים של המבקש עצמו. כן נקבע כי כל יתר תנאי השחרור שנקבעו על ידי בימ"ש זה יעמדו בעינם וכי השחרור ייעשה, בכפוף להפקדת הערבון ורישום השעבודים, רק לאחר שבית המשפט המחוזי יאשר את מקום החלופה ואת המפקחים ויקבע את גובה הבטוחות שעל המפקחים יהיה להפקיד. בהתאם הוחזר הדיון לבימ"ש זה.

ב"כ המבקש הגיש לבימ"ש זה בקשה לאישור צו שעבוד במסגרתה מתבקש בימ"ש זה לאשר ולחתום על צו השעבוד על מנת שהנכסים הדרושים לשעבוד ישועבדו לטובת המדינה. במסגרת הצו שעליו מתבקש בימ"ש לחתום פורטו הנכסים על פי גוש, חלקה, שם הבעלים, הבעלים וחלקו של כל אחד מבעלי הנכסים  במקרקעין שעליה בנויים הנכסים.

טענות הצדדים:

ב"כ המדינה טוען כי המבקש מבקש מבימ"ש זה להורות לרשם המקרקעין לרשום שעבוד על החלק המתמטי (להבדיל מהמבנים הספציפיים) של כל אחד מבעלי הנכסים וזאת בניגוד להחלטת ביהמ"ש העליון אשר הורה על רישום שעבודים על נכסי מקרקעין ספציפיים. נטען כי המשמעות המעשית של הבקשה הינה שהשעבוד יירשם לא על הבתים שהוצגו בבית המשפט העליון כבטוחות אלא על חלק לא מסויים מהחלקות המפורטות בבקשה. נטען כי קבלת הבקשה תרוקן מתוכן את החלטת ביהמ"ש העליון שבה נקבע כי יירשמו שעבודים על נכסים שהם מבני מגורים בשווי כולל של כ-15 מיליון ש"ח. על כן, המדינה מתנגדת לבקשה לאישור צו השעבוד. 

ב"כ המבקש טוען כי מדובר בבקשה לתת צו שיורה על שעבוד הנכסים בדיוק כפי שהורה ביהמ"ש העליון ולא על החלק המתמטי כפי שטוענת המדינה. נטען כי הבקשה התבקשה אך בשם הפרוצדורה הנדרשת לשם רישום שעבוד בלשכת המקרקעין שכן החלטת ביהמ"ש העליון אינה מספיקה למזכירות בית המשפט על מנת להוציא צווי שעבוד מכיוון שחסר בה החלק האופרטיבי הכולל את סימון הגוש והחלקה.

דיון ומסקנות בעניין הבקשה לאישור צו שעבוד:

בכל הנוגע לבתים שעליהם יש להטיל שעבוד לשם מילוי התנאים להבטחת שחרורו של המבקש, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 4.3.12, מדובר בבתים אשר על פי נסחי רישום המקרקעין המתייחסים אליהם נבנו על קרקעות המצויות בבעלות של בעלים רבים, אשר ככל הנראה חלקם אינם קשורים לבתים הנ"ל. מדובר בקרקעות שלא נעשתה בהם חלוקה והסדרה בהתאם לנדרש בחוק המקרקעין. נתונים אלו עמדו לפני ביהמ"ש העליון בעת מתן החלטתו וההחלטה ניתנה בהתחשב בכל הנתונים הללו. 

מאחר שביהמ"ש העליון התייחס בהחלטתו לשעבוד הנכסים אשר נבנו על הקרקעות, קרי, הבתים הבנויים על קרקעות אלה והשייכים למבקש, לבני משפחתו וחבריו של המבקש, יש צורך לציין מלבד מספרי הגוש והחלקה וחלקם במקרקעין של הבעלים גם את הנכסים הבנויים על המקרקעין, שהם הנכס המשועבד. על כן, לא ניתן לחתום על הצו כפי שהוגש על ידי ב"כ המבקש.

אשר על כן, בהתאם להחלטתו של ביהמ"ש העליון במסגרת בש"פ 2034/12 ובהתאם לנסחי רישום המקרקעין שהוגשו, הנני מורה להטיל שעבוד בלשכת רישום המקרקעין על זכויות הבעלים בדרגה ראשונה, כתנאי להבטחת שחרורו של המבקש למעצר בית מלא, על הנכסים המפורטים להלן:

1.     ביתו של אשרף ג'סאר - אשר נבנה במקרקעין הידועים כגוש 8830 חלקה 7 - בעלים: סועאד אבדאלפתאח גרה  - חלקו במקרעין: ½.

2.     ביתו של ג'סאר מוחמד - אשר נבנה במקרקעין הידועים כגוש 8830 חלקה 2 - חלקו במקרקעין: 542/9321.

3.     ביתה (שלד בית בבנייה) של יאסמין מקאלדה בעלת- אשר נבנה במקרקעין הידועים כגוש 8830 חלקה 2 - חלקה במקרקעין: 6420/111852.

4.     ביתו של ג'סאר עומר בעל- אשר נבנה במקרקעין הידועים כגוש 8830 חלקה 5 - חלקו במקרקעין: 750/2218.

5.     ביתו של נוראלדין גרה- אשר נבנה במקרקעין הידועים כגוש 8841 חלקה 19 - חלקו במקרקעין: 23540/169928.